מה בין מפלי אותיות של דף גמרא למפלי סמלי החרטומים של דטה במחשב? מה בין כפרה קרבן ואהבה? מה בין לדעת אלוהים ולדעת אישה? אלה הן רק חלק מהשאלות הקדחתניות בהן עוסק האמן מאיר ראובן זלבסקי מאז נטש עיסוק במשך שנים רבות מאוד בלימוד טקסטים יהודיים ופילוסופים ובעיקר בתכנות מחשבים, לטובת האמנות, פריחה מפתיעה ומסוכסכת של אהבת נעורים מאוחרת.

ואולם, מסתבר, מה שרואים משם, מחלון בית המדרש (והספריה) או מהשתקפות הפנים במסך המחשב הכבוי, לא רואים מכאן, מתוך האמנות בפועל. האמנות אינה בדיוק שדה של נחמות, והאייל המסתורי מן העקדה ושיר השירים של הנעורים מתחלף אט אט בעז הקרבן, המושלך בסוף לעזאזל הספקות והתהיות. עתה, מתוך חלון האמנות, מאיר ראובן מציץ אל תוך בית המדרש ובית הכנסת הישנים, ותוהה איזו אהבה בדיוק נשכחה שם?

הכניסה המאוחרת של מאיר אל עולם האמנות מרשימה בעשיה הפלסטית המקצועית והטבעית שלה, כאילו תמיד היה שם, באמנות (ובאמת כן היה שם). 'ואהבת' מציגה שילוב תחבירי מרתק בין עבודות קודמות לעבודות חדשות, בין ציור. וכתיבה, צילום, וידאו, מיצב ומיצג להגות יהודית ואוניברסלית, משאת נפשו הפנימית של זלבסקי.

אלברט סויסה, אוצר