top of page

Hadassah Berry | A clear look
הדסה בארי | מבט שקוף

Wed Jun 03 2020 21:00:00 GMT+0000 (Coordinated Universal Time)

After two months’ delay, a new exhibition is opening at Marie Gallery.
Work for this show was of course carried out during the past year, before this long wait, strangely however, the subject seems to complement the events that have recently overtaken us. Time and the lie if the land are bound together, views change imperceptibly with weather change and geological movements, which I depict through large scale abstract prints or in assemblage. Thus I show what is hidden behind the visible hills or stones, and how trees have been contorted over time.

Conversation with Sophia Berry Lifschitz and Hadassah Berry for the Exhibition “A Clear Look”:

SBL: In the exhibition “Clear View”, you describe how when watching a landscape, your view changes and becomes blurred. Can you talk about this clarity in contrast to the unclear in your work?

H.B. I came to the title “A Clear Look” when realising that a view seems clear but it’s meaning or associations are less clear. For example when we are looking at a familiar landscape, we don’t have any doubts about it, the lie of the hills, the groups of trees; but were we to squint our eyes and examine it well we would have to imagine and complete what we see. I’m trying to express what’s out there and depict its meanings, which I see as reduced without details. I also loved the ring of the title “A Clear Look”, reminding me of the poem written by Yankele Rotblit, (sung by Shmulik Krauss): Looking Far and Looking Clear, the view of what you see from afar is not as clear as it seems.

S.B.L. In the present show, you return to painting landscapes, a subject that has occupied you since you began your artistic career, however you have introduced a new aspect, the dimension of time. Time is an intangible idea, which is a challenge to depict. How did you combine these ideas in a single work?

H.B. I see views linked closely to time, either through natural causes, or through human influence, so that what we see changes through the years. Our relationship to time is influenced by philosophical ideas. Taoist teachings say that time is endless and man is not tied or limited by time, I found this attitude fitted the images for which I was looking. Pictures from the Far East are stylized - and without superfluous details. I tried to emulate this idea, though I avoided the block colours, I wanted a more gradual shade, so I printed on netting, using it as another layer to my print. Sometimes I let the netting drop over the length of the paper suggesting unending time.

S.B.L. Over the years you have focused on traditional printing methods, (etchings, lithography, etc.) as well as less conventional methods. Here you have used netting, fabrics, cardboard and much more. What is there in common with these materials which add another dimension to your work?

H.B. In short, a print is an image which is transferred by pressure from a plate to another surface. In traditional methods, an image is incised below the surface of the plate, and subsequently the result can be printed many, times with almost identical results. When making a print using less conventional means, the image is made on the surface of the plate, using as many colours as desired, and as a result of the pressure the image can only be used once, (a monoprint) When adding texture through fabrics, cardboard and so on, the fabrics hold the colours, and one can reuse the board or plate to reprint, though they don’t give identical prints, (a colorgraph) I enjoyed using this method because one can work more spontaneously and use a larger format than in traditional printing, while gradual changes in each print fitted the gradual changes I want to express in my work.

S.B.L. As an artist who has been living in Jerusalem for many years, you connected to the city since you were young, how are the changes in here and throughout Israel, expressed in your work? Do they motivate you to continue to do art?

H.B. When I came to live in Israel, in 1973, I was enchanted by the beauty of Jerusalem. I felt I knew every stone and hill, and all the niches of the neighborhoods. Desert views were visible from the streets and there was an awareness that we lived on the edge of open spaces, with the quiet of nature. The dazzling sunlight caused colours to be dusty or muted and the outline of the hills were of a different world, no longer existing. However, my present work expresses what I see today, rather than recording what was in years gone by, it's the striking scenes that I notice from every corner which make me continue to work.

ירושלים , תש''פ Jerusalem, 2020

שיחה בין סופיה בארי ליפשיץ להדסה בארי לקראת התערוכה
" מבט שקוף"

ס.ב.ל: בתערוכה "מבט שקוף", את מתארת כיצד במהלך ההתבוננות בנוף, המבט משתנה ונהיה מעורפל ואף מטושטש. האם תוכלי להרחיב במעט על הבהירות אל מול הטשטוש שביצירותיך?

ה.ב: כותרת התערוכה "מבט שקוף" מתייחסת למצבים בהם הדימוי עצמו ברור אך המשמעויות של הדימוי עשויות להיות מעורפלות. למשל, כאשר אנו מתבוננים בנוף מוכר- הרובד הראשוני שלו חשוף וברור, ניתן להבחין בצורות ההרים, בתוואי הדרך ושדרות העצים; אבל את יתר הנוף, זה שאיננו נראה לעין, אנו משערים או משלימים מהדמיון את מה שחסר. לא פעם זה יוצר פער בין הדימוי לעולם הממשי.

ביצירה שלי אני מנסה מצד אחד לבטא את המציאות כפי שהיא, אך מצד שני לתרגם את המבט או את הרעיון שבראש שלי למהות שהיא יותר מופשטת ומורחבת, זהו המבט הבהיר אל מול הטשטוש. גם אהבתי את הצליל הכותרת "מבט שקוף", שמהדהד את השיר ששר שמוליק קראוס, רואים רחוק - רואים שקוף, כלומר הצלילות של ההתבוננות אל המרחק אינה מובנת מאליה.

ס.ב.ל: בתערוכה הנוכחית ניכר שאת חוזרת אל הנוף, נושא המעסיק אותך לאורך הקריירה האמנותית שלך, אך נראה שישנו נושא חדש שחודר אל גוף היצירות וזהו מימד הזמן. הניסיון של היצירה הויזואלית הדו- מימדית לייצג לא רק את המציאות, אלא גם את מימד הזמן שהוא על-חושי, הינו מאתגר במיוחד. האם תוכלי לפרט על הנסיונות לאחד רבדים אלו לכדי יצירה שלמה אחת?

ה.ב: בעיני, הנוף כבול אל הזמן, הוא משתנה כל הזמן בעקבות תהליכים טבעיים ואנושיים. ולכן, בעצם המבט שלנו כל הזמן נמצא בשינוי. נושא הזמן בעבודה מושפע גם מתפיסות פילוסופיות- אומנותיות. לדוגמא, ההדפסים במזרח אסיה הינם מסוגננים, וללא פרטים והם משקפים את הנוף שבעצמו מתאר זמן אין סופי. ביצירות שלי הוספתי שכבה של רשת להדפס כך שנוצר רובד נוסף שלעיתים גם גלש אל מעבר לפלטה עצמה. ה- Taoism קובע שהזמן הוא ללא סוף ושהאדם איננו מוגבל ע"י הזמן. מחשבה זו הדהדה אצלי תוך כדי יצירת הדפסים אלו.

ס.ב.ל: לאורך השנים את מתמחה בסוגי הדפס מסורתיים (תחריט, ליטוגרפיה) לצד ניסיונות חלוציים לאתגר את המדיה. לדוגמה יצירת הדפסים תוך שימוש ברשתות, חוטים, קרטון גלי ועוד. מה משותף לחומרים אלה? ואיזה נופך הם מוסיפים לעבודותיך?

ה.ב: הדפס מאופיין בכך שהוא נוצר כתוצאה מדימוי המוטבע בלחץ על משטח אחר. ההדפס המסורתי יוצר דימוי בתוך הפלטה וממנו הוא מועבר לנייר מספר רב של פעמים באופן כמעט זהה. ביצירת הדפס עם חומרים לא קונבנציונליים אני יוצרת דימוי על גבי לוח המערב צבעים שונים, קרטון, רשתות ועוד, שאחר כך מוטבע בלחץ על מצע אחר לקבלת תוצאה ייחודית. לעיתים אני משתמשת באותו מקור מספר פעמים לקבלת תוצאות שונות. הטכניקה מאפשרת ספונטניות ביצירה, והדפסים במידות גדולות מאד. השכבות והטקסטורות הנוצרות מתקשרות בעיני עם התהליך האיטי והבלתי נמנע של הטבע.

ס.ב.ל: כאמנית החיה שנים רבות בירושלים וקשורה אליה מתוך בחירה שנעשתה בגיל צעיר, האם התמורות שחלו בעיר ובארץ באות לידי ביטוי ביצירתך? האם הם מניעות אותך ליצור?

ה.ב: כשעליתי ארצה ב-1973, הוקסמתי מיופיה של ירושלים. הרגשתי שאני מכירה כל אבן וגבעה- היה קשר בלתי אמצעי עם המרחב העירוני. נופי המדבר הציצו מעבר לרחובות העיר ותרמו למודעות למרחבים ולשקט של הטבע. אור השמש היה בוהק ועם זאת הצבעים היו מאובקים ולעתים מעורפלים. הטרשים של הרי ירושלים מבטאים עבורי עולם חלומי, אולי אף עולם אבוד. כאמנית, אני משקפת תהליכים פנימיים המבטאים את מה שאני רואה במציאות, ולא עוסקת בתיעוד המציאות עצמה.
ירושלים , תש''פ Jerusalem, 2020

bottom of page