הדי ברוייר אברמוביץ מבקשת לחקור את המורכבות של אישה, בת לאם ניצולת שואה ולהורים שהיו פליטים בארצות הברית, כמו גם את הקשר של עולה חדשה לישראל ותחושת הניתוק בעקבות אובדן אישי עמוק. העבודות העשויות בריאליזם עכשווי מתארות אבני דרך בחייה, לעתים קרובות תוך שימוש בטכניקה המערבית הקלאסית של עבודה מתוך התבוננות בשכבות צבע דקיקות. בעבודה שכותרתה "שכבות", מייצג בקבוק הלכה את אותה פעולה של צביעת שכבות כאלגוריה לרבדים של החיים. ההשתקפות של האמנית במראת האיפור של אמה מבלבלת בין התקופות כשהיא יושבת בין חפצים מההווה שלה. בעבודה נוספת משתקפת דמותה של האמנית בתוך מראה סדוקה המייצגת את מצבה הפנימי ומהדהדת את ההיסטוריה המשפחתית שלה. צילומי רחוב מרחיבים עוד יותר את מחשבותיה. בכך מבקשת אברמוביץ לבטא אירועי חיים שנותרו אניגמטיים.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בתערוכה הנוכחית בגלריה מרי מציגה שרית לילה האס עבודות המנסות ליצור חיבור רגשי בין דמויות מחוברות מנותקות באותה העת. שרית לילה האס היא אמנית רב תחומית, אם חד הורית ובת יחידה להורים ניצולי שואה, היוצרת בשירה ובציור ונותנת ביטוי חד למחוזות של ילדות וכאב. באמצעות עבודות מצילומים מתוך אלבומים משפחתיים היא זועקת את זעקת הילדות שאבדו בתופת השואה ובו זמנית משמרת את הזיכרון המתפוגג עם הזמן.
באחד הציורים שתי ילדות משלבות ידיים יושבות בתנוחה של הרפיה ונעימות. הילדים בגילאים שונים עומדים מחויכים לקראת דרך חדשה. זו נראית קבוצת ילדים רגילה אבל הם לא. בציור אין להם פנים, ובכך מבקשת האמנית לבטא את תחושת הניתוק העשויה להיווצר בעקבות טראומה מסוג זה. המפגש עם עצמה ועם החוויות שלה משמש אותה כמקום לריפוי, לצמיחה ולהכרת העצמי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פרוין שמואלי בוכניק, ילידת איראן ,שיצירותיה נשענות על מורשת התרבות המערבית הקלאסית מבקשת לבדוק את מערכת הערכים הפטריארכלית של תולדות האמנות ואת הדרת הנשים משדה התרבות. בסדרה זו מציירת האמנית דיוקנאות על גבי חלקי שטיחים ,שנארגו בעבודת יד מקורית. הדיוקנאות הם של נשים "גדולות" בהיסטוריה, אשר היו חבויות , שנדחקו לשוליים ,שהוזנחו או נשכחו מההיסטוריה על אף גדולתן ועוצמתן ,בגלל מגמות מגדריות לא שיווניות ופטריארכליות . הציורים על גבי השטיחים מהווים עבורה אלגוריה למציאות זו של ניצול ולחץ באמצאות אידיאולוגיה גברית. שמואלי בוכניק מבקשת לחזק את המוניטין של נשים יוצרות מוזנחות ונשכחות.
אחת מאמניות איטליה ה"לא ידועות" כמו אמנים הגברים בתקופתה היא ארטמיסיה ג'נטילסקי. שמואלי בוכניק מציירת את דיוקנה של ג'נטילסקי בטכניקה מעורבת על שטיח סומאק קאווקאזי. באיזורים שונים באיראן, אפגניסטן, קאווקאז ועוד אריגת השטיחים היא פרנסתן של נשים, אשר למרבה הצער נעשית על ידי ניצול ולחץ בייצור ומטופחת באמצעות אידאולוגיה פטריארכלית.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דרך עבודות המתחקות אחר איקונות נוצריות מבררת נעמי טנהאוזר את הקשר עם אימה, שהייתה ילידת שוויץ ובת למשפחה פרוטסטנטית. טנהאוזר מודעת לניכור שמאפיין לעיתים קרובות את יחסן של בנות כלפי אמותיהן אך אצלה הפך הניכור לעמוק ויוצא דופן במציאות היהודית והישראלית. לאחר שנים שבהן חוותה מרחק מעולמה הרגשי של האם, מתבוננת האמנית במבט מחודש על חווית הגדילה לצד אם זו. תוך שימוש באסתטיקה של איקונות נוצריות מתחברת טנהאוזר לארכיטיפים הנוצריים, המקראיים והפגאניים שהרכיבו את עולמה של האם. העבודות עשויות במגוון טכניקות כגון ציור שמן, פסיפס ותבליט, ומבטאות את המנעד החוויתי הרחב שבתוכו צמחה האמנית, את שורשיה המגוונים ואת עולמה העכשווי. בעזרת אלה מאפשרת טנהאוזר לצופים להתבונן על אמה, על המיתולוגיה הנוצרית ועל חייה היום יומיים בהומור, בחמלה, ובקבלת השונה הנמצא בתוכינו.

__________________________

Heddy Breuer Abramowitz explores the complexities that arose from being the daughter of a Holocaust survivor parents who were refugees in the United States, being a new immigrant to Israel and also her sense of disconnection following deep personal loss. These works may employ contemporary realism, often using the classical Western technique of thinly-applied layers of paint mostly done from observation. In one work, the title Layers, refers both to this method and to the layering of life, as the bottle of nail polish shown also represents the same act of painting layers of color. Her reflection in her deceased mother’s makeup mirror confuses her mother’s era with her own as it sits among objects from the artist’s present. In others, she sees herself in a cracked mirror, a literal view that also describes her internal state and nods to her family history. Street photography further expands her observations. Abramowitz seeks to express life events that remain enigmatic.

Sarit Leila Haas presents works that try to create an emotional connection between characters who are both joined together and disconnected at the same time. Sarit Leila Haas is a multidisciplinary artist, a single mother and the sole daughter of Holocaust survivor parents. She creates both through poetry and painting and gives sharp expression to the areas of childhood and pain. Through works from photographs from family albums, she shouts the cry of childhood lost in the inferno of the Holocaust and at the same time preserves its memory that fades with time.
In one of the paintings two girls hold hands while sitting in a position of relaxation and coziness. Children of different ages stand smiling as they look toward a new path. This seems to be a normal group of children but they are not. They are faceless in the painting. Through this device, the artist expresses the sense of detachment that may arise from this type of trauma. The encounter with herself and her experiences serves as Haas’s place for healing, growth and self-awareness.

Parvin Shmueli Buchnik, a native of Iran, whose works draw on the heritage of classical Western culture, examines the patriarchal value system of art history and the exclusion of women from the field of culture. In this series, the artist paints portraits on carpet pieces, woven in original handwork. The portraits are of “great” women in history, who were hidden, marginalized, neglected or forgotten from history despite their greatness and power, because of unequal and patriarchal gender trends. For Shmueli Buchnik, the paintings on the rugs are allegorical of this reality of exploitation and pressure coming through male ideology. Shmueli Buchnik seeks to strengthen the reputation of neglected and forgotten creative women.
One of Italy's "unknown" artists who was on the same level as male artists of her time is Artemisia Gentileschi. Shmueli Buchnik paints Gentileschi’s portrait in mixed media technique on a Caucasian sumac rug. In various regions of Iran, Afghanistan, the Caucasus and others, carpet weaving is women’s means of livelihood, which, unfortunately, is done by exploitation and pressure in production and nurtured through patriarchal ideology.