Before 1914, flowers in everyday life spelt beauty, femininity and innocence; they were seen as part of women’s culture. But during the first world war, that changed. Men gathered posies of flowers on battlefields and dried them in honour of the dead, they turned to wild flowers as motifs for paintings and photographs, and they recognised in blue cornflowers and red poppies the fragility of life.

Similarly, Still Life changes its meaning in art during World War II. Morandi's quiet motifs and his simple plastic forms and his haunting delicate palette have made his work exemplary for modern art, because of the political indifference and focus on the beauty that exists in brush's attraction. Still Life presents painting as a pure thing. The sensual technique and touch, the materiality of the pigment and the color, complements the modernist principle of 'Art for art's sake' and defines the artistic work outside the vicissitudes of society, the state, politics and religion.

Goldberg's recent paintings bring back flowers, still life and portrait - traditional aspects in art that are redefined in times of crisis. Goldberg works from a studio in Talpiot, separated from the outside world. His private space has strong sunshine, kids and well-equipped sets, always ready to work. As the world turns, Goldberg's art defines the life that goes on. He paints the everyday things around and commemorates still life - what's there and what exists outside Social changes.

Alejandro Alex Goldberg invites the viewer to enter his world and feel through his paintings, clarity and serenity from the outside world. Using a precise technique and bright colors, he refocuses us on the pure beauty of flowers, the power of an innocent face and the boldness of brushing.




לפני 1914, פרחים בחיי היומיום תיארו יופי, נשיות ותמימות; הם סימלו רוך ונתפסו כחלק מתרבות הנשים. במהלך מלחמת העולם הראשונה תפיסה זו השתנה, לאחר שגברים אספו פרחי בר בשדות קרב וייבשו אותם לכבוד המתים. בעקבות זאת פרחי הבר הפכו למוטיבים בציורים ותצלומים, פרחים כמו פרגים אדומים ודרדר כחול, סימלו את שבריריות החיים, את המוות ואת ההקרבה שבמלחמה.

באופן דומה טבע דומם משנה את משמעותו באמנות בעת מלחמת העולם השנייה. המוטיבים השקטים ופלטת הצבעים העדינה בציוריו של ג'ורג'ו מורנדי התפרשו כמופת במודרניזם, משום האדישות הפוליטית וההתמקדות ביופי המתקיים במשיכה של המכחול. הטבע הדומם מציג את הציור כדבר טהור. הטכניקה והנגיעה החושנית, החומריות של הפיגמנט והצבע, משלימים את העיקרון המודרניסטי של 'אמנות לשם האמנות' ומגדירים את העשייה האמנותית מחוץ לתהפוכות החברה, המדינה, הפוליטיקה והדת.

הציורים של גולדברג מהתקופה האחרונה משיבים אלינו את הפרחים, הטבע הדומם והדיוקן - היבטים מסורתיים באמנות שמוגדרים מחדש בזמן משבר. הוא פועל מתוך סטודיו בתלפיות, נפרד מהעולם שבחוץ. במרחב הפרטי שלו יש שמש חזקה, ילדים וסטים מאובזרים, מוכנים תמיד לעבודה. כשהעולם מתהפך, גולדברג מגדיר את החיים שממשיכים. הוא מצייר את הדברים היומיומיים סביב ומנציח את החיים הדוממים - את מה שתמיד ישנו ומתקיים מחוץ לשינויים החברתיים.

אלחנדרו אלכס גולדברג מזמין את הצופה להיכנס לעולמו ולהרגיש דרך ציוריו הנאה, בהירות ונחת מהעולם שבחוץ. באמצעות טכניקה מדויקת וצבעים עזים, הוא ממקד אותנו מחדש ביופי הטהור של הפרחים, בכוחם של פנים תמים ובעזות של משיכת המכחול.