עשבים שותים
בשדות מסביב מתחלפים הגידולים במהלך השנה, ביניהם עוד נותרו אזורים של בר ים-תיכוני, ארץ ישראלי מאוד. לעיתים השדות מתרחבים על חשבון שטחי הבר ולעיתים, אם שדות נזנחים או נמצאים בין מחזורי הזריעה, הבר פולש, משחזר את עצמו במהירות מפתיעה בשטחי השדות. זה הנוף בו אני מתהלך, נוסע, רוכב. חולף על פניו והוא על פני.
המראה משתנה בתנודתיות עדינה לאורך השנים, לפי העונות השונות, לפי אופנות חקלאיות, לפי מחזורי גשמים, ואף בתוך היום, בין שעות האור, האוויר והחום המשתנים – חמציצים פוקחים ועוצמים את עיניהם הצהובות, חמניות עוקבות אחרי השמש וקבוצות דגניים מהבר ומהשדות החקלאיים זזים ורוחשים בירוק בהיר ובירוק כהה ובהמשך מצהיבים וקמלים. בתוך קצב השינויים המהיר הזה, נשמר איזון שקט, תנועה הרמונית שחוזרת כמו מנטרה מדיטטיבית העובדת על כל החושים.
יש יופי ומורכבות בפרטים הרבים המרכיבים את הנוף הזה, אבל ההתבוננות שלי מכוונת אל מכלול כלשהו שנמצא מעבר למראה האחד, הבודד, החולף. או שהיא מכוונת לחילופים עצמם.
הרחשים של הסביבה, גילגולי החיים של השדות החקלאיים, החורש הטבעי, שגוון ירוקו מתכהה ומתבהר באיטיות לאורך השנה, משטחי העשב המצהיבים ונשברים וקמים.
זוהי התבוננות שאינה מתעכבת על פרטים בודדים בדינמיות הזו, אלא סופגת וזוכרת את היחסים וויזואליים בין ובתוך הסביבה וגם את המרחבים שבהם הבר מגיע ונוגע באדם. חניון רכב זנוח שצמחה בה עשביה עשירה, משתלבת בשלמות במשטחי החניון. בית שננטש ונאטם, בתוכו מתפוררים ווילונות והצבע על המשקופים מתקלף. הטבע פורץ במה שהיה פעם חצר, מהרצפות, במרפסת ובתוך הבית, מתגנב פנימה מפתחים לא נראים,
מפתיע בעוצמה עדינה וחולפת.

אלון אבן פז
יוני 2021