יוסי פניני מצייר בגופו. "גוף" העבודות שלו מופשט בסגנונו, אבל אי אפשר להתעלם מדימויי גוף ורוח, שלא לומר הלכֵי נפש, שמרומזים בעבודות ודורשים התייחסות.
ניתן להתבונן בציור כבמהלך ובקנבס כפני שטח. אבל הקנבס של פניני חשוף כמו עור. לעתים העור עבה ולעתים הוא דק, שקוף, פגיע. בציורים אחדים בולט המרקם העשיר והגוון המונוכרומטי, עתיר חומרי צבע. שכבתיות אינה רק חומריות; ניתן לראות בה מעין שריון שמבקש להגן, לכסות או להסתיר דבר-מה. המבט מתבונן בפרטים, מבחין ברישום עדין שמבוצע באמצעות חריטה בצבע השמן שטרם התייצב. המבט עוקב אחר תנועת ידו של האמן, אחר המקצב הקבוע. הרישום רך, מופנם. בעזרת איזה כלי אתה רושם, אני שואל אותו והוא משיב: "קיסם שיניים, קצה חד של שפכטל... סכין חדה... בקיצור - מכל הבא ליד..." אני מיד חושב על אופן המגע של הסכין או הקיסם בגוף, גוף היצירה שלו.
בציורים אחדים הצבעוניות עשירה ובולטת בה סקלת הצבעים החמים – אדום, כתום, חום, צהוב. אש יוקדת. באחרים בולט דווקא הגוון הבהיר, הקריר והמאופק. וככל שהוא בהיר יותר הוא דק יותר. אני שב ומתבונן בציורים אלה ותוהה מאין בוקע הגוון ומשתקף האור? מבפנים או מבחוץ?
התשובה לכך מתחוורת במקרים שפניני פוצע את הציור, כמו מבקש לחדור דרכו פנימה, מבעד לעור, עוד פנימה מבעד לגוף אל הרגש הטהור. כאן מתרחשת מטמורפוזה, שינוי צורה. אני מתבונן בציור והציור נפתח בפנַי. המבט חודר אל מבעד לשפת הגוף, אל אזורים חסויים, שלא לומר אינטימיים.
הדס עפרת

_____

במבט ראשון נראה בציוריו של פניני ריקות, שקט ושממה. ולכשמעמיקים רואים כמה הם עמוסים בעמלנות, במשיכות מיכחול אין סופיות, בכמויות חומר בשרני, בשכבות של עבודת צבע משתנה שמעידים על שינויים שנעשים בציורים לאורך זמן רב. פניני חוזר לציוריו חזור ושנה. ומשנה אותם ללא הכר פעמים אין ספור. לציוריו אין מועד השלמה, הם מועדים בהתמדה לטרנספורמציה.
לכאורה לא מצויר בהן דבר, רק קו אופק שנמשך לאין סוף, או עומק שמושך פנימה או רק סדק מכאיב.כבדות קשה לאורך  קו אחד בודד.
כבדות הנושאת את משקל העולם ומכאוביו. בהתמסרות מוחלטת ובנאמנות עיקשת, פניני לא מרפה בעשייתו.פניני נוכח נעדר בציוריו.
נוכח מאוד במשקל פעולותיו, ומאידך נעדר מדימויים ממשמעות וממילים. שומר על האבסטרקט בקנאות רוחנית.
חווייתי כצופה בציוריו רוויה תחושת הוד ורוח, אצילות וקדושה, סוד והסתרה. בתחושתי יש כאן שיג ושיח עם האין־סוף בתוך קו השבר שמקיף את העולם מקצה הציור ובחזרה אליו.
בטקס חזרתי כמנטרה בצליל אחד בלבד, עיקש, סגפני ורב כח, הלוך נפשו של פניני נלכד בשממה במרחבי השם.
הפעילות החזרתית של המיכחול, הקיסם או הסכין נחוות כעשייה מדיטטיבית המרפא את הנפש ומנחמת.
נזכרתי במשפטו הידוע של ר' נחמן "אין דבר שלם יותר מלב שבור".
השבר מוליד שלמות אין סופית לאורך קו שמסרב להסתיים.
בתיה רוזנק, אוצרת

_____

בעברי עסקתי בהוראה וחינוך וכלי העבודה המרכזי שלי היו המילים. בציור מצאתי את המקום בו אני יכול לבטא את עולמי הפנימי מעבר למילים. ככל שהעמקתי בעיסוק בציור מצאתי בציור המופשט את הביטוי המדויק יותר למתחולל בנפשי וגם מצאתי בו נוחם ומרפא.
העבודות בתערוכה זו, הן האינטימיות ביותר שיצרתי עד כה. הן נוצרו בשנתיים האחרונות ומהדהדות את נוראות הקורונה, את מָשברי העולם הגלובלי והחברה הישראלית, שבריו ומִשבריו של עולמי האישי, המשפחתי והאמוני.
כל עבודה היא תוצר של שיח פנימי מתמשך וניסיון עיקש לחדור ולהתמקד במקורו הראשוני והכואב של השבר.
תערוכה זאת היא הזמנה להשתהות, לבחינה ולהדהוד עולמו של המתבונן כשדה המראה למחשבות, תחושות ורגשות.
יוסי פניני