בקבוצת הציורים התלויה על קירות הגלריה, מציג נחום יצירות חדשות שצייר בין השנים 2019-2021 לצד עבודות מוקדמות, שיצר בראשית שנות השבעים של המאה ה-20. מותח קו על פני חמישים שנה.
ציורי שמן פיגורטיביים, נמשחים במכחול על גבי מצעי בד וקרטון, ועבודות בטכניקה מעורבת שיצר בחומרים כגון: גרפית, גיר שמנוני, צבע מים, דיו ועלי זהב, הללו מצטרפים ונצרפים יחדיו, על גבי מצעים שונים.
נרשמים ונחרטים על גבי משטחי גבס יצוקים, לוחות MDF, קרטון ונייר. נמהלים, במדיום של תחושות, מחשבות, רגש.
סצנות של דמויות בתוך מערך אדריכלי פשוט - סככות, גדרות, קירות, ופתחים,
מרמזות לנו, מלחשות מערכות יחסים מורכבות בין אדם לחפץ, לקיר, לחלון, לים.
"כיסא הוסט, מישהו הלך, לפני כן ישבו,
כל כך פשוט...
מבט לים,
הו ההיסטוריה!"
(ר.ב)

סביב אותו שולחן, יושבים להם האדריכלים והציירים: דנציגר וברוצקוס מיכאל אנג'לו, ברונלסקי ורפאל. אוחזים ידיים עם רמברנדט, אריה ארוך, ואן גוך וג'יוטו, אביגדור אריכה, רפי לביא, ואחרים...
כאן; בירושלים, בסטודיו בבית הכרם, שם בתל אביב, בפרובאנס, בסינט- אולביין...
הוא מצייר, בחמלה, חורט על גבס מהול בצבע מים, מדביק עלה זהב, בודק פרופורציות, חומר, תחושה.
לפעמים הוא אומר:
"העולם הוא הרבה יותר יפה ממה שהוא טוב"
או:
"כל העניין הוא רק טלטול, בין מה שיודעת יד ימין, ואחר מה שמגששת יד שמאל"

ירושלים,
נובמבר 2021
רוני ברות


Home, Window, Sea. | Nahum Meltzer|
2.11.21-1.1.22 | Curator: Roni Baroth

Is Nahum Meltzer a painter-architect? An architect who is a painter?
To those of us who ask themselves this question, I suggest to let it go. Just observe. Take the works in, one by one, and observe.
Let the effects merge into a totality of feelings, sensations, thoughts, and memories. Allow this subtle mixture to become an experience.
The language of plastic art.
Every exhibition has a story to tell, one only needs to read.
Hung on our gallery walls are some of Nahum’s more recent works, done between 2019 and 2021, as well as much earlier works from the 1970s. A line is drawn across half a century.
Figurative oil paintings, done on canvas or cardboard, and mixed techniques using graphite, oily chalk, aquarelles, ink and gold leaf, take concurrent form on a variety of surfaces, medium-density fibreboard, plaster, cardboard and paper. They merge together in a medium of sensations, thoughts, and emotions.
Scenes with figures posited in ordinary architectural frameworks – pavilions, fences, walls, apertures – delicately imply complex relationships between man and object; man and wall, window, or sea.
“A chair is moved, someone, who had sat beforehand, is now gone – it is that simple… the view to the sea, ah, history!” (R.B.)
Around the same table the architects and painters sit: Danziger, Brutskus, Michelangelo, Brunelleschi, and Raphael, holding hands with Rembrandt, Arie Aroch, Van Gogh and Giotto, Avigdor Arikha, Raffi Lavie, and others. Here in Jerusalem, in the studio in Beit Hakerem; there, in Tel Aviv, Provence, St Albans…
He paints with compassion, chisels plaster, mixes with watercolor, glues a gold leaf, explores proportions, materials, sensations.
At times, he says:
“The world is much more beautiful than it is good,” or
“It all boils down to a tremble, between what the right hand knows, and what the left hand is searching for.”
Jerusalem
November, 2021
Roni Baroth