’שושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות - מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ברוך הוא‘
(שיר השירים רבה)
התערוכה בנויה ברובה מתצלומים שמובילים לספר אמן ולעבודת וידאו בו נראות ידיו של זלבסקי כשהוא מעלעל בדפי הספר. ספר האמן בוצע בתוך ספר קיים: ’History of The Jews‘ בו מופיעים תצלומי סבו של מאיר ודודיו שניספו בשואה. בעקביות ורציפות במשך שנה וחצי העתיק זלבסקי בכתב ידו את כל פסוקי מגילת שיר השירים לפי הסדר לאורך כל דפי ספר ההיסטוריה.
למפגש האקראי בין שורה משיר השירים ולדף המודפס בספר הטעון נוספה תגובה של האמן, שלעיתים הפתיעה גם אותו. כך נוצר רצף של הטקסט המקראי ורצף של עבודות אמנות. העבודות שונות זו מזו בהבטים של אמנות פלסטית בכל מובן שהוא. המכלול מהווה עבודה שלמה אחת קונספטואלית ואקזיסטנציאלית. זהו למעשה ספר אמן שנוצר כעבודה רפלקטיבית לדפים מספר חייו.
העבודות בספר והתצלומים על הקירות הם דימוים שנוצרו בעקבות הרהורים, שיח פנימי של האמן עם עצמו תוך הצגת אפשרויות של אהבה.

רבי עקיבא גדול התנאים העמיד את שיר השירים בנקודה גבוהה מיתר כתבי הקודש :"חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שאין כל העולם כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל. שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים" (מסכת ידים ג, ה).
זלבסקי התמסר באובססיביות להגות במגילת שיר השירים והגיב אליה כאמן בצורה אינטימית ואותנטית. הוא שזר את הפסוקים מתוך שיר השירים בתוך מעשה האמנות שלו והם בתגובה מאירים לו תחנות בחייו.
למעשה הוא חי ויוצר כשהוא נע בעקבות לבו שם נצורים בנוסף לאהבה גם זכרונות אובדן ודאגה ליקיריו. זוהי שפת האהבה, התהייה והיצירה של האמן ממנה עולה השאלה המוכרת ’מה זו אהבה?‘
שיר השירים הוא טקסט אהבה אניגמטי וכך גם חייו של האמן, אמנותו והתערוכה עצמה. זלבסקי מנסה ליצור סדר בכל אלה. למעשה הוא מובל על ידי אהבה, תחושות אחריות, ושאלות קיומיות של אמונה, תיאולוגיה וערכים עם מתח דיאלקטי ביניהם.


גבי יאיר