יעל בוברמן-אטאס
ככל הנראה
ציורים, הדפסים, רישומים

Yael Boverman-Attas
As far as I can see
Paintings, Prints, Drawings

אוצרת: אביטל וכסלר | Curator: Avital Wexler

Fri Apr 16 2021 09:00:00 GMT+0000 (Coordinated Universal Time)

בתערוכה ככל הנראה מוצגות עבודות של יעל בוברמן-אטאס מהשנים האחרונות. הדפסים במגוון טכניקות, ציורי שמן ורישומים. הרקע המקצועי שלה כמעצבת גרפית נוכח בקוים האסתטיים והמוקפדים, בשקט הפנימי, ובקומפוזיציות הנעות בין האורגני לאדריכלי.
תקופת הקורונה הביאה את בוברמן-אטאס ליצור במרחב הביתי. הסלון הפך לסדנת הדפס אקספרימנטלית. כשהמציאות היצרה את צעדיה, היא הצליחה להפוך את הצמצום הזמני למרחב אינסופי של חקירה צורנית ופנימית. אופי התקופה הכתיב בסטודיו עבודה בפורמטים קטנים, שהוביל אותה לגילוי פנימי מחודש וליכולת לשרטט מתוך קירות הבית אופק רחב וחדש.
התוצאה מרמזת על מעין הייקו חזותי, דיוק שמותיר רק את מה שהכרחי עבורה מתוך מכלול הפרטים, הטקסטורות והצבעים.

אביטל וכסלר, אוצרת


The exhibition “As far as I can see” presents works by Yael Boverman-Attas from recent years, comprising prints in a variety of techniques, oil paintings, and drawings. Her professional background as a graphic designer is present in the aesthetic, careful lines, the inner calm, and in compositions moving between the organic and the architectural.
Due to the pandemic, Boverman-Attas had to make art in her domestic space. The living room became an experimental printmaking workshop, but under the constraints of the current situation, she managed to transform the temporary limitations imposed on daily life into an infinite arena for formal and internal inquiry.
The nature of “Coronatimes” and the resulting work in the home studio on small formats, led the artist to renewed inner discovery and the ability to draw from within the confines of her home a new and broad horizon.
The result hints at a kind of visual haiku, a precision that leaves only the essentials extracted from all of the details, textures, and colors.

Avital Wexler, Curator

יעל בוברמן-אטאס | ככל הנראה

רבות מהעבודות בתערוכה ככל הנראה נוצרו בימי חוסר הוודאות של הקורונה כשמה שבטוח היה השהות בבית והפעולה האפשרית היתה התבוננות במה שהוא מכיל. ההסתייגות הזו מהיומרה להבין את המציאות עד תום לצד ההתבוננות הממושכת, נתנה לתערוכה את שמה. בתערוכה מוצגות עבודות של יעל בוברמן-אטאס מהשנים האחרונות, ציורי שמן, רישומים והדפסים במגוון טכניקות, תצריב, תחריט יבש, מונופרינט, קולגרף וליתוגרפיה, ציורי שמן ורישומים. הרקע המקצועי שלה כמעצבת גרפית נוכח בקוים האסתטיים והמוקפדים, בשקט הפנימי, ובקומפוזיציות החכמות שמוצגות בתערוכה אך לצד אלה ניכרת איזו קריאה פנימית שהיא מתמסרת לה.
התמסרות היא תכונה המאפיינת את תהליכי היצירה של בוברמן-אטאס בכל מושאי הציור וההדפס. התשוקה להכיר עד תום את עיקול הדרך בין האבנים, את מקצב הגזעים בחורשה, את האופן שבו נוגע האור בבטן החשופה, את היחס בין האיילה לבין צילה בין אם זו התמסרות חקרנית שמטרתה פענוח השפה הצורנית יחסי האור והצל וכד’, ובין אם זו התמסרות רגשית שאולי מבקשת לחשוף שכבות נסתרות במה שנראה כמציאות גלויה. ההתמסרות הזו מביאה אותה בתהליך ממושך לדייק, למצות ולהפשיט את המציאות עד לגרעין שאחוז בה.
מלבד חיפוש שמתקשר למקום כנושא, העבודות גם עורכות מסעות בזמן ובמדיום. רישום פחם או עיפרון על נייר המאוחסן בתיקיית הרישומים זוכה לאחר זמן להפוך לתחריט או תצריב, ואחרי שהות נוספת התחריט או התצריב משמש כנקודת מוצא לציור שמן.
האמנית הופכת והופכת בדימויים שנולדו מהתבוננות בפיסת טבע ירושלמית, במודל אנושי, או בהצבה של טבע דומם. ניכר כי בתהליך שעוברים הדימויים מרגע ההתבוננות הראשוני ועד החוליה האחרונה בשרשרת הווריאציות הם הולכים והופכים לעצמאיים, מתחילים להתנתק מהתפאורה בה שהו לראשונה. המלאכותיות המוקפדת שמאפיינת העמדה של טבע דומם או של דוגמנית מודל לציור, הדרמטיות, התאורה המוקפדת, הצבעוניות המכוונת, כל אלה הולכים ומתמוססים בתהליך שהאמנית מאפשרת לדימויים לעבור עד כי נוצרת סצנה חדשה.
הקומפוזיציות הולכות ונפרמות בתהליך מתארות מרחבי הפשטה ושחרור בהם היחסים בין הצורות, הקווים והכתמים, הרגשות שעולים במבט השני והשלישי, הם הפריזמה שדרכה מתהווה היצירה.
בוברמן-אטאס מרבה לתאר את הנוף המקומי, חורשה ירושלמית, סגרירית לעיתים, מספר עצים וסלעים. ביציאה אל הטבע בוחרת האמנית לחפש באותן נקודות המוכרות לה מילדות טעם חדש. דרך חדשה לתפוס את האור או את המרווחים בין הסלע לעץ. כמו מחפשת אחר שביל חמקמק שככל הנראה טרם התגלה בנוף המוכר. התוצאה מרמזת על מעין הייקו חזותי, דיוק שמותיר רק את מה שהכרחי עבורה מתוך מכלול הפרטים, הטקסטורות והצבעים.
במקביל היא בוחנת את התנהגות החומר בפעולה האמנותית, תוך שהיא מתענגת על החלקים הבלתי נשלטים של ההדפס שנבחנים ביחס לתכנון המוקפד בו היא מצטיינת גם כמעצבת גרפית. בספונטניות ציורית היא יוצרת על לוחות נחושת או פרספקס, הדפסי מונופרינט בהם כל הדפס הוא חד פעמי ומזמן כתמים לא צפויים וחריגות מפתיעות, ואף ממציאה שילובים של אלמנטים מזדמנים כמו ויניל, חומרים אורגניים ואחרים בתוך טכניקה שמשמרת מסורות עתיקות וקבועות.
לאורך השנים הזדמנו לבוברמן-אטאס ולמשפחתה תקופות שהייה ארוכות באנגליה ובמדינות שונות בארצות הברית. הנסיעות הללו מאפשרות לה לרענן את המבט ולהתבונן בפיסות נוף זרות בעונות שנה שונות. בכל אחת מהתקופות מקדישה האמנית זמן ללמוד ממאסטרים מקומיים ולהתנסות בטכניקות חדשות. בנסיעה האחרונה שקדמה לקורונה, השתתפה בתכנית שהות-אמן בסדנת ההדפס המובילה של Kala Art Institute בברקלי, קליפורניה. במהלך השהות האינטנסיבית בתכנית התנסתה בוברמן-אטאס בטכניקות הדפס ייחודיות שאפשרו לה את אותו מחול עדין שבין המתוכנן לספונטני.
הנוף הנשקף מחלונות ביתם בברקלי על קני הבמבוק הצפופים, הביא אותה ליצור סדרות בהשראתם. את הדגם או המקצב החוזר שיצרו קני הבמבוק מצאה האמנית גם בתפנימים שיצרה, ונדמה כי הדיאלוג בין הווילון שנופל ומנורת הרצפה משרטט את אותם קווי אורך הנעים בין האורגני לאדריכלי.
תקופת הקורונה הביאה את בוברמן-אטאס ליצור במרחב הביתי, לאחר שנים רבות של התפתחות אמנותית מגוונת. השהות הממושכת בבית אפשרה לסטודיו שלה כאמנית להיוולד ולהתגבש. הסלון הפך לסדנת הדפס המאפשרת להמציא, לטעות ולהתנסות. אופי התקופה, על הסגרים וההגבלות שאיתו, הכתיב בסטודיו עבודה בפורמטים קטנים, לעיתים על גבי משטחים מזדמנים, והוביל אותה לבחור בחפצי היומיום ובבני הבית כמושאי ציוריה לאחר שנים רבות של ציורי מודל ונוף שהתרחשו בעיקר מחוץ לבית. החופש ההתנסותי הפך את הקווים לרכים וקלים מבעבר, ונראה כי הקומפוזיציות שנוצרו דווקא בתוך המרחב המצומצם אילצו אותה לגלות את כל גומות החן של הקרוב והמוכר.
כשהמציאות היצרה את צעדיה הצליחה בוברמן-אטאס להפוך את הצמצום הזמני למרחב אינסופי של חקירה צורנית ופנימית. היחסים בין האובייקטים לבין החלל שסביבם, בין הדמויות לרהיטים, בין עבודת העבר השוכנות בסמוך לחדשות, כל היחסים הללו הפכו לסיפור אישי על יחסים ובמקביל גם לסיפור רחב יותר על היחס בין העין, היד המציירת והלב המרגיש. התערוכה פורשת תקופת חיים לעיני המבקר, והמקשיב היטב ישמע קול אמנותי צלול וענו, תוך שהוא מספר סיפור על גילוי פנימי מחודש ועל היכולת לשרטט מתוך קירות הבית אופק רחב וחדש.

אביטל וכסלר, אוצרת
ניסן תשפ"א, אפריל 2021



Yael Boverman-Attas | As far as I can see

Many of the works in the exhibition As far as I can see were created in the days of uncertainty of the coronavirus pandemic, when one could rely on staying at home and the only possible thing to do was to closely observe its contents. This step back from any pretention to grasp reality to the fullest, together with sustained observation, gave the exhibition its name. Yael Boverman-Attas’s exhibition presents works from the last few years: prints in a variety of techniques, from dry point, to etchings, aquatints, monoprints, collagraphs, and lithographs, as well as oil paintings and drawings. Her professional background as a graphic designer is present in the careful aesthetic lines, inner calm, and the intelligent compositions, alongside an obvious internal voice to which she devotes herself.
Devotion is a quality characterizing Boverman-Attas’s work processes, no matter whether she is painting or printing. She is passionate to get to know the bend in the road between rocks as deeply as possible, the rhythm of the tree trunks in the grove, the way in which light touches an exposed abdomen, or the relationship between a gazelle and its shadow. It makes no difference whether it is an inquisitive devotion aimed at decoding the morphological language, such as the relationship between light and shadow, and other elements, or an emotive devotion that perhaps seeks to expose hidden layers in what appears as a reality open to view. Such devotion leads her through an extended process to be precise, to exhaust and abstract reality and expose its core.
Besides the search associated with location as a theme, the works also conduct journeys through time and mediums. Charcoal or pencil drawings stashed in portfolios for some time have the good fortune to become an etching or a drypoint print, and after an additional rest period, the print may be used as the starting point for an oil painting.
The artist returns and reviews the images born out of an extended observation of a slice of Jerusalem nature, a human model, or the placement of a still life. The images undergo a visible process from the initial moment of observation through the final link in the chain of variations as they become independent and begin to sever themselves from their original backdrop. The careful artificiality that characterizes the arrangement of a still life or the posing of a model, with its drama, painstaking lighting, and deliberate color scheme - all of these elements increasingly dissolve into the process that the artist facilitates for the images to undergo until a new scene forms.
The compositions are gradually unraveled in the process of abstraction and release in which the relationships between shapes, lines, and patches, and the emotions arising at a second and third glance, are the prism through which the artwork comes into being.
Boverman-Attas frequently depicts the local landscape, the groves of Jerusalem, which are at times wintry, with a few trees and several rocks. In her forays into nature, the artist chooses to seek out new meaning in the same spots familiar to her from childhood, a new way to capture the light or the spaces between rock and tree, as if searching for an elusive pathway that has not yet been revealed within the familiar landscape. The result hints at a kind of visual haiku, precision that leaves only the essentials extracted from all of the details, textures, and colors.
Concurrently, she examines how the material behaves in the artistic action, taking pleasure in the uncontrollable aspects of the printmaking process which are examined in relation to the careful planning in which she excels as an experienced graphic designer. She draws spontaneously on copper, aluminum, or Plexiglas plates to create monoprints (unique prints) open to unexpected patches of ink and surprising oddities. She also invents combinations of chance elements such as vinyl or organic and other materials, which she combines in a technique that preserves ancient, well-established traditions.
Over the years, Boverman-Attas and her family enjoyed the opportunity for several extended stays in the UK and the USA. These periods abroad enabled her to refresh her gaze and observe unfamiliar landscapes. Each stay is an opportunity seized by the artist to study with local masters and gain experience in new techniques. In her last trip prior to the current pandemic, Boverman-Attas participated in an artist residency program at the Kala Art Institute, in Berkeley, California. During the intensive program, she was able to experiment with unique printing techniques which facilitated the artist’s delicate dance between planning and spontaneity.
The view from their window in Berkeley with its dense bamboo stalks, inspired a series of prints. The same pattern created by the bamboo then appears in her paintings of interiors, and it seems that the dialogue between the curtain and the floor lamp delineates the same verticals moving between the organic and the architectural.
Due to Corona, Boverman-Attas began to make art within the confines of her home after many years of artistic development in diverse spheres. The lockdowns enabled her artist’s studio to emerge and take form. The living room became a print workshop where she could invent and experiment. After years of painting models and landscapes, “Coronatimes” imposed studio work at home on small formats, at times on improvised surfaces, leading her to select objects of daily life and family members as the subjects of her paintings. The experimental freedom transformed her graphic lines, making them softer and lighter than ever, and it seems that the resulting compositions within the limited space led her to discover all of the hidden beauty spots within the simple and familiar.
When the pandemic imposed various limits, Boverman-Attas managed to transform the temporary limitations into an infinite arena of formal and internal inquiry. The relationships between objects and their surrounding space, between the figures and the furniture, between past and recent works became the personal story about relationships while simultaneously becoming a broader narrative about the hand/eye relationship, the drawing hand and the sentient heart. The exhibition displays a period in the artist’s life and the attentive listener will hear a modest, distinct artistic voice that narrates a story of renewed internal discovery and the ability to draw from within the home a new and broad horizon.

Avital Wexler, Exhibition Curator
April 2021/ Nisan 5781